צבע תרמופלסטי לעומת דו-רכיב צבע סימון דרך: מי ישלט בשוק העתידי?
התחרות בין תרמופלסטי (חום-למץ) לבין סימון כביש דו-רכיבי מציירים ציורי צייר על ביצועים, עלות וקיימות. הנה השקפה השוואתית:
צבע תרמופלסטי
יתרונות: ייבוש מהיר (מתמצק בדקות), חסכוני לכבישים בעלי תנועה גבוהה, ומשמש נרחב עם 70% נתח שוק בסין.
חסרונות: דורש חימום (180–220 מעלות צלזיוס), מהווה סיכוני בטיחות; מועדים לפיצוח בטמפרטורות קיצוניות והדבקה לקויה על משטחי מלט.
צבע דו-רכיבי
יתרונות: עמידות מעולה (5-10 שנים), הידבקות מצוינת והשתקפות בליל גשם כתוצאה מחרוזי זכוכית קשורים כימיים. ידידותי לסביבה (ללא VOC) ומתאים לאקלים קשה.
חסרונות: עלויות חומר גבוהות יותר ויחסי ערבוב מורכבים.
מגמות עתידיות
בעוד תרמופלסטי שולט באזורים רגישים בעלויות, צבעי דו-רכיבים צוברים מתיחה באירופה (80% אימוץ בשוויץ) וסין בגלל אריכות החיים שלהם ותאימותם האקולוגית. חידושים כמו מערכות דו-רכיביות מבוססות MMA משפרות עוד יותר את התחרותיות.
.jpg)
