מדוע צבע תרמופלסטי נכשל בכבישי אדמה חולית: ניתוח הדבקה
צבע סימון כביש תרמופלסטי מצטיין על אספלט ובטון אך מתפקד בצורה לא טובה על משטחי אדמה חוליים או רופפים בגלל אתגרי הדבקה בסיסיים. הנה הסיבה:
1. היעדר מליטה מכנית
צבע תרמופלסטי דבק על ידי חדירת נקבוביות משטח במהלך יישום מותך (180-220 מעלות צלזיוס), ויוצר קשר מכני לאחר הקירור. קרקעות חוליות חסרות נקבוביות או נקיקים יציבים, ומונעים מהצבע לעיגון בצורה מאובטחת. חלקיקים רופפים עוברים תחת תנועה, וגורמים לפילוף מוקדם.
2. אנרגיית פני שטח נמוכה
לקרקעות חוליות יש אנרגיה נמוכה של פני השטח, ומפחיתה את יכולת ההרטבה של הצבע. שלא כמו אספלט / בטון, חול אינו יכול ליצור קשרים בין -מולקולריים חזקים עם שרפים תרמופלסטיים (למשל, שרף נפט C5). אפילו עם פריימרים, ההדבקה נותרה חלשה בגלל ניידות החלקיקים.
3. לחץ תרמי ומכני
משטחים חוליים מתפוגגים בחום בצורה לא אחידה, מה שמוביל לריפוי לא עקבי. תנודות תנועה מנתקות עוד יותר את סימוניו, מכיוון שמילוי כמו סידן פחמתי לא יכול לייצב את הבסיס הגרגירי.
פתרונות לכבישים חוליים
חומרים אלטרנטיביים: השתמשו בצבעים אפוקסי דו-רכיביים או פלסטיים קרים, שקשורים כימית למשטחים בעלי פורביות נמוכה.
ייצוב פני השטח: אדמה קומפקטית או החל חומר מייצב לפני הסימון.
התלות של הצבע התרמופלסטי במצעים נקבוביים מגבילה את השימוש בו בכבישים חוליים, ומחייבת פתרונות מותאמים לסביבות כאלה.
.png)
