הנמסה ורתיחה של אספלט: מדוע הוא מתרכך בטמפרטורות גבוהות?
אספלט, תערובת מורכבת של פחמימנים, חסרה נקודת התכה חדה בגלל ההרכב ההטרוגני שלה. במקום זאת, הוא מציג טווח נקודות ריכוך (בדרך כלל 40-60 מעלות צלזיוס לאספלט נפט), שמעבר לו הוא עובר מנוזל מוצק לצמיגי. התנהגות זו נובעת מהמבנה הקולואידי שלה:
דינמיקה מולקולרית: בטמפרטורות גבוהות, שבר השמן הנוזלי (מלטנים) בתוך אספלט הופך לנוזל יותר, ומיחש את מטריצת האספלטן המוצקה. זה מקטין כוחות בין -מולקולריים, וגורם להתרככות.
רגישות לטמפרטורה: צמיגות האספלט יורדת באופן אקספוננציאלי עם חום. לדוגמה, בטמפרטורה של 60 מעלות צלזיוס, אספלט סטנדרטי עלול לאבד 90% מהנוקשות שלו, מה שמוביל לחיזוק תחת עומסי תנועה. אספלטים שהשתנו (למשל, SBS או סוגי מודולוס גבוה) מתנגדים לכך באמצעות רשתות פולימריות המייצבות את המבנה עד 70 מעלות צלזיוס ומעלה.
רתיחה ופירוק:
אספלט מתפרק לפני שהוא מגיע לנקודת רתיחה אמיתית (מתחת ל 470 מעלות צלזיוס), ומשחרר גזים רעילים כמו בנזן. לפיכך, נקודת הרתיחה פחות רלוונטית מנקודת הבזק (~ 204 מעלות צלזיוס), המסמנת סיכון בעירה במהלך החימום.
השלכות מעשיות:
כשלים במדרכה: טמפרטורות הקיץ העולות על 50 מעלות צלזיוס יכולות לרכך את האספלט, ולגרום לעיוות קבוע כמו חיתוך.
פתרונות: השתמש בקלסרים שהשתנו (למשל, SBS) או תוספי קירור כדי לשפר את היציבות בטמפרטורה גבוהה.
לסיכום, אספלט מתרכך בגלל התמוטטות קולואידלית ורגישות תרמית, המחייב חידושים מהותיים לעמידות.
